מה הקטע עם חנינת תרנגולי הודו?

אחד המנהגים המוזרים ביותר בהיסטוריה האמריקאית הוא ללא ספק "חנינת תרנגולי ההודו הנשיאותית", טקס שמתקיים מידי שנה בשבוע שלפני חג ההודיה, ובו חונן הנשיא המכהן צמד תרנגולי הודו שמנמנים שאחרת היו אמורים ללכת לבית המטבחיים ואז לשולחן ארוחת החג של מישהו. אבל מאיפה הגיע המנהג הזה? מי התחיל אותו? ומה באמת קורה לתרנגולים שקיבלו חנינה?

מסתבר ש"האיחוד הארצי לתרנגולי הודו", דבר שמשום מה קיים בארה"ב, התחיל לשלוח לנשיא המכהן תרנגולי הודו עוד בשנת 1947, אבל התרנגולים האלה בהחלט היו מיועדים לאכילה והם נשלחו לבית הלבן כדי לשמר את מעמדו של ההודו בתור הכוכב של ארוחת החג. 

תרנגול הודו ענק ועצוב עומד ליד הבית הלבן

ב-1963 קיבל הנשיא ג'ון פ. קנדי תרנגול עם שלט גדול סביב לצווארו ועליו היה כתוב "אכילה טובה, אדוני הנשיא", אליו הגיב הנשיא המנוח "אנחנו פשוט ניתן לו לגדול", ובכך העניק את החנינה הלא רשמית הראשונה של תרנגול הודו בחג ההודיה. אולם המנהג הרשמי לא התחיל עד שנת 1989 בזמן כהונתו של ג'ורג' בוש

מאז, מתנהל המנהג הביזארי בערך באותה צורה בכל שנה: שני תרנגולי הודו אנקיים מוטסים לוושינגטון מאיזור מסויים בארה"ב, ניתנים להם שמות מטופשים כמו "מק" ו"צ'יז", הם משוכנים במלון חמישה כוכבים (אמיתי) ומשם הם נלקחים לבית הלבן לטקס החנינה הרשמי ומקבלים חנינה מהנשיא (על פשע שמעולם לא ביצעו).

אז מה בעצם קורה להם אחר כך? ובכן, תרנגולי הודו המיועדים לאכילה בדרך כלל סובלים משורה של בעיות בריאותיות בשל התנאים בתעשיית המזון מן החי ואינם מסוגלים לעוף בשל גופם המעוות. גורלם לאחר החנינה רוב הזמן אינו ברור מכיוון שהם נשלחים למקומות שלא ערוכים להתמודד עם מצבם הבריאותי הספיציפי. לכן, השנה חתמו שורה של סלבריטאים (כולל בילי אייליש, חואקין פניקס ועוד) על עצומה הקוראת לג'ו ביידן לשלוח את התרנגולים האומללים לחוות חופש ייעודית, שם יוכלו לקבל את הטיפול המתאים להם ואולי אפילו לחיות חיים טובים ומלאים. 

אמנם נכון לכתיבת שורות אלה נראה שהעצומה לא עזרה בהרבה והתרנגולים "פינאט באטר" ו"ג'לי" שקיבלו חנינה השנה נשלחו למחלקת מדעי בעלי החיים באוניברסיטת פרדו. נותר לנו רק לקוות שאולי הם יזכו שם להמשך חיים תקין ובריא, אבל אנחנו לא אופטימיים במיוחד.

פוסטים אחרונים

פוסטים קשורים